<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' משפטים</h1>
<h2>דף כח:</h2>
וכל ב"ד שטעו בדבר משנה, אעפ"י שקבלום בעלי דינין בקנין, וכיון שבדבר משנה טעו, חוזרין ואין משלמין, אבל אם בשיקול הדעת טעו, אין חוזרין ומשלמין, שכך אמרו חכמים הלכה, הדן את הדין, זיכה את החייב, וחייב את הזכאי, וטימא את הטהור, וטיהר את הטמא, מה שעשה עשוי, ומשלם מביתו, אמר לי' רב ספרא לרבא, זה הדיין טעותו במה, אם תאמר בדבר משנה, הרי ר' ששת ורב אסי אומרין, טעה בדבר משנה חוזר, אלא כגון שטעה בשיקול הדעת. ושיקול הדעת כיצד, כגון שני תנאין, או שני אמוראין שחלקו זה על זה, ולא נפסקה ההלכה לא כמר [ולא כמר], ורוב בני אדם עושין כאחד מהם, ועמד אותו דיין, ופסק כאותו האחד, שאין עושין כמותו זה הוא שיקול הדעת.
ויחיד מומחא שסבר שיש לו גמר' וסברא, ונטל רשות מריש גלותא, דן ואפי' יחידי, שכך שנו חכמים בתוספתא דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחא לרבים דן ואפי' יחידי. אמר ר' נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ואפי' יחידי. ואמר... [ר' חייא] כגון אנא דן דיני ממונות ואפי' יחידי. וב"ד שטעה בדין חוזרים לדיניהם, והוא שטעו בדבר משנה שכך אמר ר' ששת אמר ר' אסי טעה בדבר משנה חוזר.
<h2>דף לז:</h2>
ורצע אדניו את אזנו במרצע [שמות כ"א], למה נאמר, לפי שמצינו בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו. אזנו בשל ימין. אתה אומר [בשל ימין] א"א אלא בשל שמאל, הרי אתה דן נאמר כאן אזנו ונאמר להלן אזנו (ויקרא י"ד), מה להלן בשל ימין, אף כאן נמי בשל ימין. אזנו מן הכלל (גליון כ"י — מילת) דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר (אף) מן הסחוס. שהיה רמ"א אין כהן נרצע והן אומרים כהן נרצע, אין כהן נמכר והן אומרים כהן נמכר. ומה ראתה אוזן שתרצע מכל האיברים (במרצע בכל דבר התורה אמרה), ר' יוחנן בן זכאי [אומר] אמרה תורה [כ]מן (ה)חומר, אזנו ששמעה לא תגנוב והלך וגנב היא תרצע מכל האיברים. במרצע, בכל דבר. התורה אמרה במרצע, והלכה אמרה בכל דבר. רבי אומר אומר אני במיני מתכות בלבד. ועבדו לעולם, עד היובל, שהיה בדין, מה אם הכסף שייפה כחו וקונה את הכל, אינו קונה אלא שש, רציעה שאינו קונה אלא עבדים, אינו דין שלא תהא קונה אלא שש, הא מה אני מקיים ועבדו לעולם, עד היובל. או ועבדו לעולם (כשומעו) [כמשמעו], ת"ל ושבתם איש אל אחזתו [וגו'] (ויקרא כ"ה). ר' אומר בוא וראה, שאין עולם אלא חמשים, שנא' ועבדו לעולם עד היובל, הא כאיצד, הגיע יובל יצא, מת אדון יצא. ועבדו, אותו הוא עובד, ואינו עובד את הבן, שהיה בדין, מה אם עובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא עובדו ועובד את הבן, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שיעבוד את הבן, ת"ל ועבדו, אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן. מיכן אמרו עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, נרצע והעבריה לא את הבן ולא את הבת.
<h2>דף נא.</h2>
ורצע אדניו את אזנו במרצע [שמות כ"א], למה נאמר, לפי שמצינו בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו. אזנו בשל ימין. אתה אומר [בשל ימין] א"א אלא בשל שמאל, הרי אתה דן נאמר כאן אזנו ונאמר להלן אזנו (ויקרא י"ד), מה להלן בשל ימין, אף כאן נמי בשל ימין. אזנו מן הכלל (גליון כ"י — מילת) דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר (אף) מן הסחוס. שהיה רמ"א אין כהן נרצע והן אומרים כהן נרצע, אין כהן נמכר והן אומרים כהן נמכר. ומה ראתה אוזן שתרצע מכל האיברים (במרצע בכל דבר התורה אמרה), ר' יוחנן בן זכאי [אומר] אמרה תורה [כ]מן (ה)חומר, אזנו ששמעה לא תגנוב והלך וגנב היא תרצע מכל האיברים. במרצע, בכל דבר. התורה אמרה במרצע, והלכה אמרה בכל דבר. רבי אומר אומר אני במיני מתכות בלבד. ועבדו לעולם, עד היובל, שהיה בדין, מה אם הכסף שייפה כחו וקונה את הכל, אינו קונה אלא שש, רציעה שאינו קונה אלא עבדים, אינו דין שלא תהא קונה אלא שש, הא מה אני מקיים ועבדו לעולם, עד היובל. או ועבדו לעולם (כשומעו) [כמשמעו], ת"ל ושבתם איש אל אחזתו [וגו'] (ויקרא כ"ה). ר' אומר בוא וראה, שאין עולם אלא חמשים, שנא' ועבדו לעולם עד היובל, הא כאיצד, הגיע יובל יצא, מת אדון יצא. ועבדו, אותו הוא עובד, ואינו עובד את הבן, שהיה בדין, מה אם עובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא עובדו ועובד את הבן, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שיעבוד את הבן, ת"ל ועבדו, אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן. מיכן אמרו עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, נרצע והעבריה לא את הבן ולא את הבת.
